<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת — נספח</h1>
<h2>דף לד.</h2>
וששאלתם בני אדם ששחק' בשחוק אגוזים בשבת מן הצהרים עד המנחה, מהן נשתכרו ומהן הפסידו, ומקצתן לווין ומקצתן פורעין, וכשבא דבר לפני הקהל אמרו לקנסן ולרדותן, ומשיבין וטוענין תלמיד היה בפנינו, שהיטענו שראינוהו משחק ולוה ופורע ונוש' ונותן כאחד ממנו, והתלמיד משיב אני יש לי ראייה, שהרי מלוה ישר' לגוי וגובה הימנו שכר מעותיו של שבת כשכר ימי החול, וצמר הרחלים, וענבים בכרם, ודבש בכוורת אע"פ שגדילים בשבת מותרים הן. ואם משום מיניין, [אני לא מניתי] א"ב ג"ד אלא עשרה חמשה עשר, ואם משום שחוק הרי נוהגין בשחוק זה בשאר קהילות ביום טוב של פסח וחכמים רואין ושותקין, ואין בין יום טוב לשבת אלא צורך אוכל נפש בלבד, ותלו הקהל את הדין עד שיחרץ על פי בקיאין וכל העניין. אם כן הוא כמו שכת', כך נראה לי אותו שחוק אפי' בחול איסור גמור הוא, ומביא לידי פסול לפי שהוא דומה לקוביא, ותנן [סנהדרין כ"ד ע"ב] אילו הן הפסולין המשחק בקוביא, וכל הדומה לשחוק זה אסור, ותני עלה לא פספסין בלבד אמרו אלא קליפי אגוזים וקליפי רימונים, ותנן נמי [שבת קמ"ח ע"ב] מפייס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן, ובלבד שלא יתכון מנה קטנה כנגד מנה גדולה משום קוביא. והמתעסק בו בשבת נמצא מחלל בו את השבת, ומוסיף קלקלה על קלקלתו, ששוחק זה הרבה חילולין יש בו, שהוא מספק ומרקיד ומטפח, ומונה ולווה ופורע, ותנן [ביצה ל"ו ע"ב] אין מטפיחין ואין מספיקין ואין מרקדי' ביום טוב וכל שכן בשבת, ואמ' רב יהודה אמ' שמואל [שבת קמ"ט ע"ב] בני חבורה המקפידין זה על זה עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מניין ומשום לווין ופורעים ביום טוב, ואמרו חכמים [שם ק"נ ע"ב], מחשבין חשבונות שאינן צריכין ואין מחשבין חשבונו' שצריכין. והאיך אותו תלמיד עומד ומתריס להתיר כל האיסורים האילו, אותן ראיות שמביא אינן אלא ראיו' של שוא, לדבריו נמצא מתיר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, הוא תולה דבריו על פירות הארץ שהם גדילין כדרכן בין בחול ובין בשבת, ועל ריבית של גוי, אם כן יצא אדם לעבודתו או לפרגמטיא שלו בשבת וישתכר. אבל הבל יפצה פיהו שהעול' כמנהגו נוהג, ואין איסור חל אלא על מעשה האדם, שנ' [שמות כ'] לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך. ושתולה על הקהילות שרואין ביום טוב של פסח משחקין בשחוק זה ושותקין להם, דילמא איידי דאמור רבנן [פסחים ק"ח ע"ב] מחלקין לתינוקות קליות ואגוזים כדי שישאלו, שמצוה לדרוש ולהגיד להם יציאת מצרים, כמו שנ' והגדת לבנך, מתוך שמצוה להגיד בתינוקות, אם מתערבין קלי הדעת ומשחקין עמה' וזקינים רואים ושותקי', יש לומר מתוך דיום טוב שמחה יתירה הוא, דכת' ושמחת בחגך, וההיא שעתא אותה מצוה בתינוקות, אמרינן הנח להם לישר' שיהו שוגגים ואל יהו מזידים, והני מילי ביום טוב דאיסור לאו, אבל בשבת דאיסור סקילה מי שתקי. וביום טוב עצמו נמי אי אתו ושיילי קמן מי לא אסרינן, הילכ' דבריו של אותו תלמיד אין בהם ממש. ושמפטפט ואומ' אני לא מניתי א"ב ג"ד, אלא עשרה, זה מניין גמור הוא, שכן דרכן של בני איטליא למנות ארבע ארבע, ואף בלשון חכמים כך, דתניא [סוטה ל"ז ע"א] ברוך בכלל ברוך בפרט וארור בכלל וארור בפרט, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ארבע ארבע וארב' ושמונה שמונה ושמונה שש עשרה, וכיון שדרך בני אדם למנות בעיניין הזה לא שנא אחד אחד לא שנא חמשה חמשה חייב, דהא תנן [שבת ע"ה ע"ב] כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב. לא מצינו כל עיקר שמותר לחשב בשבת, אלא חשבונות של מצוה כגון ספירת העומר וצדקה לעניים, דכת' [ישעיה נ"ח] ממצוא חפצך ודבר דבר, חפציך אסורין וחפצי שמים מותרים, הילכך אותו תלמיד שהניח חפצי שמים, שהיה לו לעסוק בחיי עולם והלך ועסק בדברי תיפלות, וחטא והחטיא את הרבים, עושין אותו דין בין בגופו בין בממונו, וכל המיטפלין עמו. מלקין אותו ומוציאין אותו שכר אגוזים מידו, ומפקירין לעניים, כדפרשי רבנן [כתובות ל"ד ע"א], ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם, מה מקדש אסור אף מעשה שבת אסורים, ותנן [מו"ק י"ב ע"ב] גבי חולו של מועד, וכולן אם כיוונו מלאכתן במועד יאבדו, ומאי יאבדו, שיורדין עליה' בית דין ומפקירין אותו לעניים, כי מעשה דפרסיה דרבי.
<h2>דף מז.</h2>
ומורי כתב כי לא פשט גזירתו בכל ישראל, וגם אני כמדומה ששמעתי ששוב התיר ר"ת החרם. ואני נוהג כשמתה תוך שנת הנישואין והחתן מוחזק מן הכלה, להחזיר החצי לאבי הבת, ואם הנדן ביד שליש בחזקת חתן וכלה, הרי נרא' שאין בחזק' החצי..., לכך נכון להחזיר הרבע מן הכל לחתן ממה שביד השליש והג' רביעי' לאבי הבת. ואם הנדן ביד אבי הבת, אפילו לאחר כמה שנים, הכל לאבי הבת ואין לבעל כלום, כיון שלא הוחזק בה מעולם, ושלום כחפץ פרץ.
בעל נחמות ינחמכם בנחמת ציון... ובירושלים תנוחמו, דעו בבירור כי לא שמעתי מעולם תקנה היכא דנפטר האיש שיש להחזיר ולהפסידה כתובתה, כ"א הרב יוסף כהן אמר לי שכך מצא בספר רבי' ברוך קרובי זצ"ל, שתקנה קבועה עשו הקהלות איש ואשה שיעשו נישואין ומת אחד בלא זרע בתוך שנתיים, שיחזרו חצי הנדונייא שנתן ליורשי המת, ורבי' ברוך ורבי' דוד בר קלונימוס עשו מעשה והחזירו ליורשי אשה שמתה בתוך וכו', ותמהתי הרבה על הדבר, ואפשר שלא פשטה אותה תקנה הואיל ולא שמיע לי, ואם הלכה רופפת בידכם שלחו אל רבותינו קהל ווירצפורק והקהילות והם יגידו לכם. אבל פליאה בעיני אם הפקיעו לכתובה לגמרי, א"כ נמצא כל הבעילות שבעל דומי' לבעילת זנות, לכל זונות יתנו נדה ואתנן לא נתן לה ותהי להפך, ואפשר אם הפקיעו ה"מ תוספת אבל מנה ומאתים ונדונייה לא. סוף דבר אין לנו בזה אלא דברי רבותינו שבווירצבורק והקהילות, והשם יוסיף לטובה כל אשר לכ' למשנה. ושלום מאיר בר' ברוך שיחי'.
מעשה בהנ"ר יוסף הדר בגודליין שנשא אלמנה אחת מויונא בת ר' מרדכי המכונ' מרכיל רגנשפורק, והכניסה לו ק' ליטרי' לנדונית', ומתה תוך שנת נישואי', ובא אחיה ר' אלישע ותבע הק' ליטרי' מן הנ"ר יוסף, על פי תקנת ר"ת ז"ל שתיקן להחזיר הנדוני' ליורשי' אם מתה האשה תוך שנת נישואי', ושלחו התובע והנתבע לגדולי הדור, בלי ברירת ב"ד. וזוהי התשוב'. שלו' רב לידיד נפשי הנ"ר יוסף שלי"ו, מה אשיבך והלא תוכל לחקור אם בשכבר נהגו ב"ד לכנתכם לעשות מעש' כתקנת ר"ת, כי אי איפשר שלא דינו במלכותכם הנארע כזה. אמנם לפי ראות עיניי במקום שאביה וקרובי' לא נתנו, אך של עצמה היית' הנדוני' שהכניס' לבעלה, אמת דבר פשוט שלא חלה על זה תקנת ר"ת. ואין צרי' להאריך כי חילוק גדול יש. ועוד חקרתי כאן ממוה"ר ישר' שלי"ו שאמ' שמוה"ר אבגדור כ"ץ דן כאן בעיר ויונא דלא כר"ת, כי היה אומר שלא פשטה גזירתו למרחוק. אך מה שאמרת אם יפסקו לך כר"ת, שמא תזכה במה שמחלה לך או במה שנתנה לך בעדים, זה פשיטא אם יש לך עדים שתזכה. אבל בשבוע' לא תהא נאמן, כי אין לך שום מיגו לטעון. סוף דבר שאתם שניכם צריכי' לברור דיין מדעת שניכם שיפסוק לכם כפי טענותיכם. אך דרך טענה תוכל לטעון כל רצונך, ולומ' אף אם יש פוסקי' כר"ת מ"מ יש כמה גדולים שעשו מעשה דלא כר"ת. ותטעון שתוכל לברר זה כאן בעיר ויונא, וכל היכ' דפליגי רבותינ' בתראי גדולי' שלפנינו, לא מפקינ' ממונ'. וכך היה מלמדינו מור' הקדוש רבי' מאיר זצו"ל. ושלו' כח' העלו' חיים בר' מכיר תנב"ע.
תפקד לחיי' ולשלו' הר' יעקב, ותדע אהובי שר"ת לא תיקן אות' התקנה אלא באותן מדינות שהן תחת יד המלך בצרפת בשבע מדינות, ומה שחזר בו ר"ת לא חזר בו, אלא במתה תוך י"ב חדש אז אין מוציאי' מבעלה. אבל אם מתה תוך ז' ימי המשתה, אז האב מוצי' מיד בעלה. ודווק' שהשיא את בתו דהת' שייך לומ' ותם לריק. אבל אלמנ' שהשיא' את עצמה לבעל, מיד קנה הבעל בנכסי אשתו לפי שהבעל יורש את אשתו דבר תורה, ואיזה כח בידם להוציא מיד הבעל אפי' שוה פרוט', כיון שזכה בה מן התור'. יעקב בר' אלעזר מ"כ.
ושמעתי אנכי העני, כי לבסוף הושוו הגדולי' להוציא הנדוני' מיד הג"ר יוסף. ואח"כ נעש' מעשה כזה בה"ר מנחם בה"ר ישר', שמתה אשתו בתוך שנתה וכתבו כל הגדולי'. והא לך דבריהם. שליט בעולמו יודע שאשתקד שכתבתי על אודות בת ר' מרדכי... קרובי, לא ידעתי בעדותו של מוה"ר אליע' ז"ל, עד בואי לרגנשפורק ולמדתי כתובות שכת', וראיתי שכת' בפ' נער' שנתפתת' בפרישה שלו, שר"ת חזר בו בסוף ימיו מתקנתו, והרי הוא מוה"ר אליעז' נאמן לכל ישר', ואפי' להוציא ממון על ידו, כ"ש וק"ו להעמיד בחזקתו. ומכח עדותו אני חוזר מכל מה שכתבתי אשתקד. וגם מה"ר שמרי' ומה"ר יונתן, עשו הלכה למעשה שזכה הבעל בכל מה שהחזיק. ישר' יהושע בר' רחבי' זצ"ל.
אחרי שמכח הלכה לית דין ולית דיין, שזכה הר' מנחם בידו מה שהיה של אשתו בכל מה שהחזיק בין במקרקעי בין במטלטלי, אלא שמכח ר"ת שתיקן תקנתו להוציא מחזקתו, והנה מוה"ר אליעז' כתב בתוספי כתובות שר"ת חזר בו בסוף ימיו מתקנתו. וגם הישיש מוה"ר יעקב תרושש, העיד בשם הר' יעקב כ"ץ בב"ד שקיבל עליו, פשטה תקנת ר"ת באילו המלכיות, על כן נרא' שאין לפקפק בדבר שזכה הר' מנחם בכל מה שהחזיק. וגם רבותינ' הר' שמרי' והר' יונתן עשו הלכ' למעש' שזכה הבעל בכל מה שהחזיק, וכ"ש בעיר רגנשפורק שהעיד ר' יצחק בר' משה שמורינו ר' אפרים זכה בכל נכסי אשתו שגבה, אלא שקטן היה באות' שעה. ואע"פ שאין ראייה כ"כ מעדותו, אעפ"כ מכח טעמי' שכתבנו למעל' אין להוציא מידו. כן נרא' בעינינו הדין. חיים בר' מכיר תנב"ע. יששכ' בר' שלו' יאנ"ל ע"ש. שלו' בר' ברוך זלה"ה. העלו' שמשון בן אמ"ו הר' יעקב פלטיאל ז"ל. וגם אני מקובל ממוה"ר שמרי' שאי' לפקפק במה שהחזיק הבעל שהבעל יורש את אשתו. תולע' יעקב כהן בה"ר אליע' זצ"ל.
אמת כי אשתקד לא רציתי לחתום לר' אלישע בר' מרדכי לפי שלא ראיתי לו שום זכות בנכסי אחותו להפקיע ירושת הבעל בזה. כשכבר בא לידינו הנה, ובא לפני המורה, ולא הפקיע ירושת הבעל. וגם להפך לא רציתי לכתוב ולחלוק על רבותינ'. ועתה נתגלגל הדבר ששלח אלינו מה"ר ישראל לברון אודות בנו הר' מנחם, וכתבתי לו דעתי. וגם כן כתבתי לו שלכן לא כתבתי לר' אלישע, ועתה כתבו לי רבותיי כאשר תראו, והסכמתי עמהם, ומעתה ק"ו בן בנו של ק"ו שבעלה של בת ר' מרדכי זכה בכל אשר בידו מה שהניח' לו אשתו. יששכר בר' שלו' יאב"ל ע"ש. מאחר שרבותינ' חזרו מכח עדותו של מה"ר אליע', גם אני חוזר בי, כי כדי מוה"ר אליע' לסמוך על עדותו שר"ת חזר בו בסוף ימיו, וכ"ש וק"ו שאנו נחזור בנו. והכתבי' הראשוני' שהחזקנו תקנת ר"ת יכלו, ולא יהיה בהם ממש. ושלו' לכל מחזיקיה לכל פשוטות. אברהם בה"ר מנוח זלה"ה. כאשר מה"ר ישר'... גם כן נרא' לי. וכאשר הוא חזר בו ממה שכתב אשתקד, גם אני חוזר בי, וכדי הוא מה"ר אליע' לסמוך עליו אפי' להוציא ממון וכ"ש להעמיד ממון בחזקתו. יעקב בר' אליע' מ"כ.
נפלאתי על זאת פליא' נשגבה, מה זה שמה"ר אליע' זצ"ל קיבל שחזר בו ר"ת, ובני איוורא ז"ל ומו' רבי' הר' מאיר ז"ל לא קיבל זה. וגם הם קיבלו תורתן בפני רבני צרפת כמותו. ושמעתי שמו' רבי' ז"ל חייב במעשה כזה, וגם התור' מאיוורא חילקו, דווק' בבתו בתולה והנישואי' הראשוני' תיקן ר"ת, וא"נ שחזר בו ר"ת, א"כ למה חייב מו' רבי' ז"ל, והתוספ' מאיוור' מה הוצרכו לחלק בין בתו בתולה ובנישואי' הראשוני', אחרי שחזר בו ר"ת ובטלה תקנתו. והנה מצאתי שכתב הר' יקותיאל ז"ל, וז"ל כתבו רבותינ' שלא ניתקיים בנו ותם לריק כחכם, כגון אדם שהשיא את בתו ונתן לה נדוניא ומתה מיד לאחר נישואי', נמצא זה ותם לריק כחכ', שמתה בתו והפסיד הנדוניא אשר נתן לה. וה"נ אית' בסיפרי. ע"כ פסק ר"ת שבשנה ראשונ' יחזיר הכל לחמיו, אפי' אם כבר גבה הנדוני' והיא בידו, כי היכי דלא ליקיים בנ' ותם לריק כחכם. ואם מתה בשנ' שניי', מה שביד החתן לא מפקיענ' מיני', ואפי' אם גבאו החתן תחיל'. ובשנה שלישי' לא יחזור כלום החתן. ודווק' אם מתה בלא בני', אבל אם יש לה זרע לא תם לריק כוחו, כיון שזרע זרעו ממנה. מיהו במלכותינו אין אנו נוהגים אל' משנ' ראשונ' ואילך הכל לבעל אם הוא מוחזק. גם שמעתי ממורי אחי רבי' פרץ, כי בתחיל' גזר ר"ת בחרם להשיב הנדוני' לחמיו מפני עגמת נפש, ושוב התיר החרם ותיקן כמו שמפורש לעיל. ונהגו במלכותי' לחלק ביניהם, ואילו דברים נכונים לי ברורים. ומה שכתב מה"ר אליע' שר"ת חזר בו, יש לפרש שחזר בו מתקנת החרם אבל התקנה עמדה, ואז כל הפליאות לא יפלאו. הענ"י.
